לפני חמש שנים, העלתי כאן סדרת כתבות על הכדורסל הקנדי, שבהן בין היתר סקרתי כמה מהכשרונות בקולג' ובגילאי הבית ספר. כתבתי שם, בין השאר, על אלמונים דאז כמו דילון ברוקס, כריס בושה, שרגא, בן הדוד שלו נא"ו (ניקיל אלכסנדר-ווקר), לו דורט, ואושה בריסט. היו שם, מן הסתם, גם נבואות שהצליחו פחות, כמו סימי שיטו ועמנואל אקוט (מי?), אבל בסך הכל, רוב אלו שהאמנתי בהם הצליחו להגיע ל-נבא ורובם גם עושים שם קריירה שמתעלה כבר עכשיו על הציפיות המוקדמות (נזכיר רק שכולם מתחת לגיל 23).

למי שממש מתעקש, הנה קישורים לכמה מהפוסטים

ברוקס ובושה:

שרגא, נא"ו ובריסט:

בארט וחברים קצת פחות מוצלחים:

אז בטח תגידו, מה כל זה שווה אם הנבחרת הקנדית הבוגרת, גם כשמשחקים בה וויגינס, בארט, נא"ו ודורט, לא מצליחה לנצח את צ'כיה של ננו גינצבורג בבית ולעלות לאולימפיאדה?

תאמינו לי, אני איתכם. אבל עדיין מאמין שבסופו של דבר כמות כזו של כישרון עוד תביא את הקנדים להישגים יום אחד. רק תדמיינו רגע את ההרכב הבא:

גארדים: מרי, שרגא, פנגוס, נא"ו, דורט

פורוורדים: בארט, וויגינס, ברוקס, בריסט

גבוהים: אוליניק (שחקן נפלא לפיב"א), בושה, בירץ', פאוול/קלארק

.

טוב, חזרה למציאות.

למי שלא עוקב מקרוב אחרי כדורסל התיכונים האמריקאי (בינינו, יש כאן מישהו שכן?), הנה רשימה של חמישה קנדים צעירים (כולם מתחת לגיל 19), שכנראה הולכים להגיע ל-נבא בכמה שנים הקרובות ואני מאמין שלפחות חלקם גם יעשה שם קצת רעש:

שיידון שארפ. שוטינג גארד בן 18; 1.96.

שחקן ש"גיליתי" לפני שלוש שנים באיזה משחק תיכונים נידח בקנדה (מודה באשמה, יש לי פטיש מוזר לכאלו) ומאז אני לגמרי על העגלה שלו. באותו זמן הוא לא נחשב אפילו לטופ-10 בשנתון שלו בקנדה אבל כבר אז היה אפשר לראות שם משהו מיוחד. לקח לזה זמן להתבשל. עד לפני חצי שנה, ESPN ושאר אתרי הדירוג לא הכלילו אותו אפילו בטופ-100 של השנתון בצפון אמריקה. מאז, הכיוון הוא רק למעלה. כמה למעלה? לדעתי, יש מצב שהוא כרגע השחקן הכי מבטיח בשנתון 2022 (כן, אפילו לפני אגדת התיכונים אמוני בייטס).

הופה, לא נסחפנו קצת? אולי, אבל אני בליבר. יש לו שילוב נדיר של אתלטיות (ורטיקל של 49 אינץ'), אלגנטיות חלקלקה במשחק, ויכולת קליעה שנראית נהדר (תעיפו מבט בקליפ למטה). הנה וידיאו קצר משני המשחקים הראשונים של טורניר הקיץ של נייק לתיכונים שהתקיים בשבועיים האחרונים, עם כל שחקני התיכונים הכי טובים בארה"ב. בשאר המשחקים הוא נראה פחות או יותר אותו דבר ואפילו השתפר.

כמו שאפשר לראות קצת בקליפ, יש לשארפ קלאסה במשחק שלו שמזכירה לי קצת כמה מהגדולים של המשחק (ג'ורדן, קובי, ד"ר ג'יי). כמובן שזה לא אומר שהוא יגיע לרמות הללו (מאוד לא סביר), כי מעבר לאתלטיות ואלגנטיות, הייתה לשחקנים הללו גם רמת תחרותיות מטורפת ורעב בעיניים, שכרגע לפחות אני לא רואה אצל שארפ. אבל כבר עכשיו הוא סקורר נהדר גם ממרחק, גם מחצי מרחק, וגם בחדירות לצבע (בערך 25 נקודות למשחק במשחקים של 32 דקות בשבועיים האחרונים, עם לא מעט שלשות באחוזים טובים, וזה נגד השחקנים הכי טובים שיש לתיכונים האמריקאים להציע). הוא גם לא אגואיסט ובהחלט אוהב למסור. רק שכרגע זריקה שלו עדיפה ברוב המקרים על מסירה לשחקנים הלא משהו ששיחקו איתו בקבוצה. יש במשחק שלו עם האתלטיות והאלגנטיות משהו דומה קצת לג'יילן גרין, כנראה הבחירה השנייה בדראפט הקרוב. וכאן המקום לציין שגרין נראה פחות טוב באותו טורניר לפני שנתיים. אבל לגרין יש נראה לי צעד ראשון מתפרץ קצת יותר טוב, משהו שיכול בכל זאת להיות משמעותי ביכולת ליצור מצבים ברמות הגבוהות.

לא הכל מושלם כמובן. יש כרגע לשארפ נטייה לקחת יותר מדי זריקות קשות עם יד בפנים מבחוץ, וגם אם הוא קולע אותן לא רע, זה בא על חשבון היעילות שלו בחדירות לסל והוא גם לא סוחט מספיק פאולים בגלל זה. לדעתי, חלק מהעניין כאן זה הכדרור שלו, שהוא לא רע לגארד אבל עדיין לא מספיק מהודק ולכן הוא קצת מהסס לחדור לפעמים. הוא צריך לשפר את השליטה שלו ביד שמאל ובאופן כללי. זה חשוב במיוחד כי למרות שהוא אתלט אדיר, אין לו צעד ראשון מהיר במיוחד אז הוא נאלץ להשתמש בסקיל כדי לעבור מגינים. גם בצד ההגנתי יש לא מעט מקום לשיפור. בלא מעט דקות, הוא נראה קצת אדיש בצד הזה של המגרש, לא מנצל את הכלים הפיזיים שלו ונותן לשחקנים מהירים לעבור אותו בקלות או לפורוורדים חזקים להתבריין עליו מתחת לסלים (צריך עדיין לחזק את הגוף). מעניין שהחולשות האלו מזכירות קצת את אלו שהיה אפשר למצוא אצל אנתוני אדוארדס כששיחק בקולג'. נקווה שאלו לא סימני אזהרה אלא רק ענייני חוסר בגרות.

בכל מקרה, אני מאמין שמדובר כאן על פוטנציאל נהדר ומחכה לראות איך הוא ייראה בקולג' ואז בליגה של הגדולים. הנה עוד קצת מהאתלטיות של שארפ:

.

קיילב יוסטן. סמול פורוורד בן 18.5; 2.03.

שימו לב, יוסטן, לא יוסטון. שחקן שאני עוקב אחריו כבר מאז שהיה בן 13 וגם הזכרתי כבר לפני 5 שנים כפוטצניאל מעניין. לא הכי חזק או ארוך, וגם לא אתלט גדול. אבל אינטלגנציית משחק נהדרת, המון קור רוח, וגם יכולת קליעה מרשימה. אחד מקלעי השלוש הטובים בליגת בתי הספר האמריקאית, עם יד רכה, טכניקה מצויינת, ויכולת לקלוע במגוון דרכים. קצת במפתיע, באליפות העולם עד גיל 19 לפני חודש הכדורים לא נכנסו לו (רק 20% משלוש עם המון זריקות). אבל מה שהרשים אותי גם הפעם וגם בפעמים הקודמות שראיתי אותו הייתה היכולת לתרום במגוון תחומים גם כשנקודת החוזק העיקרית שלו לא עובדת. הצליח להגיע לסל למרות האתלטיות והפיזיות המעט מוגבלות (השליטה בכדור מצויינת בשתי הידיים) ולסיים יפה, עבד יפה מאוד מחצי מרחק, הראה ווינריות, וגם ההגנה שלו מרשימה מאוד, שוב בעיקר בגלל הרבה חכמת משחק. בשנה הבאה הוא במישיגן אצל ג'ואן האוורד, ונראה לי שהוא יהיה תחליף ראוי לפרנץ וגנר שהולך להיבחר בלוטרי מחר. מאמין שיוסטן הולך להיות וואן אנד דאן, בעיקר אם הקליעה תחזור להיכנס באחוזים טובים. מזכיר לי קצת את קאם ג'ונסון של פיניקס, אבל יוסטן צעיר יותר ועם יותר מגוון התקפי.

.

בן מתורין. שוטינג גארד בן 19; 2 מטר.

עוד כישרון מעניין, שמגיע ממונטריאול. שיחק השנה באריזונה והראה יופי של קליעה משלוש (42%) לצד אתלטיות מרשימה. למרות זאת, קצת התקשה ליצור לעצמו מצבים, גם בגלל יכולת כדרור לא מספיק מהודקת וגם כי המאמן שון מילר (שהוחלף השנה אחרי כמה שערוריות שקשורות לגיוס שחקנים, שגם עלו לאריזונה בהשעייה) לא לגמרי סמך עליו ולא שם לו את הכדור בידיים. באליפות העולם עד גיל 19 הוא הראה שהוא בהחלט מסוגל ליצור ולהגיע לצבע. עדיין לא מקבל החלטות מספיק טוב – מאבד לא מעט, לא מוסר מספיק טוב, ולא פעם מוותר על הזריקה הנכונה בשביל אחת קשה יותר. גם לא יציב מספיק בין משחק למשחק. באליפות העולם היו לו שני משחקים של 30+ אבל גם משחקים חלשים עם פחות מ-10. אבל הראה פוטנציאל והרבה כישרון ואם יוכל להראות שיפור ביציבות, בקבלת ההחלטות ובכדרור, הוא שחקן ששווה לוטרי בדראפט הבא.

.

ג'וש פרימו. שוטינג גארד בן 18.5; 1.96; מוטת ידיים 2.06.

שחקן שאמור אולי להיות קצת מוכר לחובבי הדראפט כאן. אמור להיבחר בסוף הסיבוב הראשון או תחילת הסיבוב השני בדראפט הקרוב. השחקן הכי צעיר בדראפט הזה, רק בן 18.5. הרבה מההייפ סביבו מבוסס על הגיל הצעיר והאמונה באפסייד שלו ופחות על מה שהראה בשנה האחת שלו באלאבמה. זה לא שהוא היה רע באלאבמה, אבל גארדים של 8 נקודות למשחק עם יחס אסיסטים איבודים שלילי שלא עדיין הראו הרבה יכולת ליצור בדרך כלל לא נבחרים בסיבוב הראשון. הסקאוטים מסתכלים על הניצוצות שהוא הראה בתיכון, במחנות של ה-נבא, ובקומביין וחושבים שיש שם סיכוי לפרוספקט לוטרי בעוד שנה עם תקרה של שחקן חמישייה טוב. האמת, אני לא יודע עד כמה אני קונה את זה. נראה לי שהוא יכול למצוא מקום ב-נבא בסופו של דבר (יקח כנראה כמה שנים), אבל קשה לי להאמין שיגיע להיות שחקן חמישייה. קלעי טוב מאוד (38% באלבאמה עם יותר מ-100 זריקות) ויש לו גם פריים לא רע לעמדת הגארד ואתלטיות נחמדה. אבל הוא לא מספיק אסרטיבי, מתקשה לסיים ליד הטבעת (בעיקר בשמאל), וגם יש לי ספק כמה משקל וכח הוא יוכל לשים על עצמו כדי לשפר את הסיומת בצבע ולהפוך לשחקן משפיע.

.

אלייז'ה פישר. סמול פורוורד בן 17. 2 מטר.

הינוקא שבחבורה. גם אותו הזכרתי כבר לפני חמש שנים (בגיל 12!), כשהראה פיזיות ודומיננטיות מרשימות בקבוצת  הגיל שלו. הגדילה קצת נעצרה אחרי גיל 14, אבל היכולות הפיזיות נשארו מרשימות. אתלט נהדר עם המון כוח מתפרץ שכמעט אי אפשר לעצור במגרש הפתוח (תריצו בוידיאו למטה ל-3:50 ואח"כ ל-8:50). גם בהגנה הוא נראה מצויין, עם לחץ על הכדור והרבה התלהבות. בהתקפה חצי מגרש לעומת זאת, יש לא מעט על מה לעבוד. הקליעה מבחוץ לא מרשימה מדי והוא מסתמך יותר מדי על הכח שלו ועל יד ימין בלי מספיק תחכום במשחק (מזכיר קצת את אר ג'יי בארט הצעיר והדומיננטיות של השמאל שלו בגיל צעיר יותר, אבל פישר פחות חמקמק מבארט ומסתמך אפילו יותר על בולי בול). בקנדה סימנו אותו בשנתיים האחרונות כדבר הבא ועושים עליו סרטים. אני קצת פחות מתרשם ומאמין יותר בכישרון הכדורסל של שארפ ויוסטן מלמעלה (ואולי גם מתורין). אבל גם פישר יגיע ל-נבא עוד כמה שנים ויש לו כלים גם להפוך לשחקן טוב אם יוכל לשפר את השליטה בכדור והקליעה. הוא בחור שעובד קשה, אז אולי גם יצליח לעשות את זה.

.

זאק אידי. סנטר בן 19; 2.25.

טוב לא התאפקתי והחלטתי לכתוב קצת גם על אידי, כי כמו שקנדה למדה בהפסד לצ'כיה, בכדורסל, בעיקר הבינלאומי, צריך גם קצת גודל וגובה. אידי הוא סוג השחקן שב-נבא של ימינו כבר לא אוהבים. גבוה (מאוד) מהזן הישן, שמתקשה להישאר עם הגארדים בפיק-אנד-רול ובהתקפה מוגבל לזריקות מטר מהסל. למרות זאת, אני חושב שיש לו דווקא פוטנציאל להגיע לליגה של הגדולים, אולי על תקן בובאן. קודם כל, הוא חזק ביותר ויש לו גם תנועה סבירה ביחס לגובה שלו. חוץ מזה, אפשר להסתכל על ההתקדמות שהוא עשה מאז שהתחיל לשחק כדורסל, בסך הכל לפני שלוש שנים. עד אז, למרות הגובה, הוא סירב בעקשנות להסתכל על הכדור הכתום והתמקד בהוקי ובבייסבול. כשהתחיל לשחק קצת כדורסל בגיל 16 הוא נראה די נורא על המגרש. אבל מאז כל שנה הוא עושה קפיצה גדולה, כולל השנה בפרדו. בקיץ הוא כבר זומן לנבחרת הבוגרת הקנדית וגם כמעט נכלל בסגל הסופי (בעיקר בגלל שכמעט אף אחד מהגבוהים המובילים לא הגיע). ובאליפות עד גיל 19 הוא כבר הראה דומיננטיות מרשימה, עם 15 נקודות ו-14 ריבאונדים למשחק (4 יותר מהשחקן השני באליפות בריבאונדים). כאמור, לא בטוח שכל זה יספיק לו כדי להגיע ל-נבא, אבל לפחות הנבחרת הקנדית מצאה שחקן שיוכל עוד שנתיים שלוש להתמודד בכבוד עם הסנטרים האירופאים עבי הבשר ועתירי הסנטימטרים.

.

מעבר לשחקנים שהזכרתי כאן, יש גם עוד כמה צעירים מתחת לגיל 19. למשל ראיין נמבהארד, האח המוכשר יותר לדעתי (אבל הנמוך) של אנדרו. או שמות כמו אנוך בואקיי (סנטר עם פיזיות וידייים ארוכות; בשנה הבאה באריזונה סטייט), צ'ארלס בדיאקו (סנטר, 2.13, אלאבמה), או הקלעים אלייז'ה מאהי וווילגנוס אגזאקט (בחיי!), שלכולם סיכוי מסויים להגיע ל-נבא (גם אם רובם כנראה שלא יצליחו בסופו של דבר ואחרים אולי יתפסו את מקומם).

לסיכום, חובבי הכדורסל הקנדי יכולים לקוות לעוד שחקנים ב-נבא בשנים הקרובות, מה שאולי יביא את מספר השחקנים לאיזור ה-30 (כיום זה עומד על קצת פחות מ-20). בתסריט האופטימי, גם ייצאו מזה עוד איזה כוכב או שניים. וזה אמור להבטיח שגם כשחלק מהכוכבים פצועים (כמו שרגא ומרי השנה) או לא יכולים לבוא בגלל סיבות אחרות (אוליניק, פנגוס, ברוקס, בושה, בירץ', ותומפסון), עדיין יהיה מספיק כישרון בסגל כדי להביא הצלחות. כי אם לא, אז גם בעוד חמש שנים אני אצטרך לבוא לכאן כדי לתרץ למה כדורסל הנבחרות הקנדי נשאר באותה רמת הישגיות כמו זו של הכדורסל הישראלי…